הסיפור של הדס נתן
בואו להכיר את הדס נתן מאנשי הצוות שעברה התמודדויות נפשיות והצליחה לשקם את חייה!
הדס נתן היא מתאמת טיפול בעמותת "אור לנפש" שחוותה באופן אישי משברים, קשיים והתמודדויות נפשיות.
להדס יש משפחה אוהבת, חמה ותומכת, בעל וארבע בנות. על אף הקשיים וההתמודדויות יום יומיות היא מצליחה לחיות חיים מלאים בסיפוק ומימוש עצמי ולתפקד כרעיה, כאם וחברה בצוות העובדים של עמותת "אור לנפש".
אך לא תמיד זה היה כך אומרת הדס:
נולדתי בת שנייה להורים מתוך ארבע בנות. כבר בגיל צעיר הבחינו הוריי בהבדלים בהתפתחות ביני לבין אחותי הגדולה. לעומתה, אצלי הכול היה הרבה יותר איטי ומלווה בקשיים.
מגיל צעיר הייתה לי בעיית דיבור וכשנכנסתי לכיתה א' המורה העריכה שלא אוכל להישאר בכיתה רגילה בשל קשיי התארגנות, קשיים חברתיים ועוד. אך אמי סירבה לקבל את האבחנה הזו, נלחמה בה בכל יכולתה, תמכה בי ועזרה לי להישאר במסגרת לימודים רגילה עד לסיום הלימודים בתיכון.
בסיום כיתה י"ב עברתי ניתוח לתיקון בעיית הדיבור, ניתוח ששיפר מאוד את הביטחון העצמי שלי וסייע לי לקשור קשרים חברתיים.
סיימתי את התיכון עם בגרות מלאה, שירתי בשירות לאומי, למדתי לתואר ראשון בחינוך מיוחד וסוציולוגיה ולקראת סיום הלימודים לתואר הכרתי את בעלי והתחתנו. הייתי בת עשרים ושלוש.
ילדתי שתי בנות בלידות קשות באופן משמעותי וגידלתי אותן במסירות ובאהבה.
הלידה השלישית, שהייתה קשה מאוד, הרבה יותר מהלידות הקודמות, השאירה בי טראומה. הטראומה מהלידה בשילוב הקשיים והמשברים הקלים שחוויתי כתוצאה מהלידות הקודמות גרמו לי למשבר נפשי חמור.
מיד לאחר הלידה השלישית, הייתי מאוד פעילה, הייתה לי פעילות יתר שאינה מצופה מיולדת טרייה. כמעט ולא ישנתי בלילות, כל הזמן חיפשתי פעילויות חדשות והרגשתי שאני רוצה לעשות עוד ועוד. בשלב מסוים, מרוב פעילות יתר הרגשתי שכוחותיי אוזלים, הייתי הרבה שעות במיטה, התקשיתי לקום ולתפקד כרעיה וכאימא לבנותיי הקטנות. חוויתי חרדות, בעיקר באשר לטיפול בבנות הקטנות והרגשתי ירידה חדה במצב הרוח.
מאחר ושלושת ההריונות שלי הוגדרו כהריונות בסיכון גבוה, בתקופת ההיריון השלישי קיבלתי תמיכה מעובדת סוציאלית הניתנת במסגרת ליווי של נשים בהיריון בסיכון, כשהתכנית הייתה להמשיך ולהעניק לי תמיכה גם בתקופה שלאחר הלידה.
בפגישות הראשונות עם העובדת הסוציאלית לאחר הלידה שידרתי שהכול טוב, שאני מסתדרת מצוין, אך מאוד מהר חשבתי לעצמי: על מי את עובדת?" וסיפרתי את האמת. העובדת הסוציאלית זיהתה את מצבי המיוחד והפנה אותי לתחנה לבריאות הנפש.
בפגישה הראשונה עם הפסיכיאטר בתחנה לבריאות נפש הוא הגדיר את מצבי כדיכאון לאחר לידה, הוא הציע לי טיפול תרופתי, אך לא יכולתי לקבל אותו מאחר והנקתי את בתי התינוקת. היה לי קשה מאוד לוותר על ההנקה, אך לאחר פרק זמן הבנתי שאני זקוקה לטיפול וויתרתי על ההנקה, גורם שתרם לדרדור נוסף במצבי הנפשי.