סטיגמות בבריאות הנפש – איך מתמודדים אתן?
סטיגמה בבריאות הנפש היא סטיגמה כלפי האנשים המתמודדים עם בעיות נפשיות וכלפי בני המשפחה שלהם ולעתים גם של אנשים בעלי מוגבלות נפשית כלפי עצמם.
הסטיגמה כלפי אנשים עם מוגבלות נפשית באה לידי ביטוי בסטראוטיפים נפוצים. אנשים עם מוגבלות נפשית הם "אנשים מסוכנים, הם בלתי צפויים, יכולות התפקוד שלהם נמוכות, הם אלימים, ילדותיים, חסרי אחריות והימצאות בחברה עם מתמודדים עלולה להיות מדבקת ולפתח חוליים נפשיים גם בין האנשים הבריאים הנמצאים בסביבתם". הדבקת הסטיגמה אינו תהליך תיאורטי או פילוסופי, במקרים רבים זוהי המציאות. כותרות העיתונים מבשרות, בתדירות די גבוהה, על התארגנויות של שכנים המתנגדים לפתיחת הוסטל בסביבת המגורים שלהם, על הימנעות של בעלי דירות מהשכרת דירה למתמודדי נפש, על חוסר רצון להעסיק מתמודדים עם בעיות נפשיות במשרות בשוק החופשי ועל הפחד מיצירת קשרים חברתיים בין האנשים הבריאים לבין המתמודדים עם בעיות בריאות.
התיוג של אנשים כסובלים מבעיות נפשיות הוא סטטוס דומיננטי המשפיע על החיים האישיים והחברתיים של מתמודדי הנפש. התיוג שלהם כאנשים בעלי בעיות נפשיות מאפיל על הצדדים והתכונות החיוביות של המתמודדים וכתוצאה מכך מתמודדי הנפש נאלצים להילחם בשתי חזיתות, החזית האחת היא הסימפטומים של המחלה והטיפול בה והחזית השנייה היא הסטיגמה המודבקת, כמעט באופן אוטומטי למתמודדי הנפש.
הסטיגמה כמכשול מרכזי בתהליך השיקום
המחקר בתחום הסטיגמה כלפי האנשים הסובלים מבעיות נפשיות מלמד כי הסטיגמה מהווה מכשול מרכזי בתהליך השיקום של מתמודדי הנפש.
לסטיגמה כלפי המתמודדים יש השלכות שליליות רבות. לא אחת המתמודד מתייחס לעצמו בהתאם לסטיגמה הקיימת כלפי מתמודדי הנפש. מרכיבי הסטיגמה מופנמים על ידי המתמודדים וגורמים לפגיעה בביטחון העצמי שלהם, בדימוי ובערך העצמי והיא משפיעה על הנכונות שלהם להכיר במחלה, לפנות אל הגורמים המקצועיים כדי לקבל טיפול ומהווים חסם משמעותי בתהליך השיקום.
בחלק מהמקרים המתמודד מאמץ את הסטיגמה החברתית השלילית המודבקת לו ונמנע מקשרים הדורשים מגע עם החברה כדי להימנע מראש מתגובות של דחייה ורתיעה. הוא נוטה להסתגר בביתו ובחלק מהמקרים הוא מפתח סימפטומים של חרדות ודיכאון.
בשל הסטיגמות הנפוצות על אודות מתמודדי הנפש, רבים מהמתמודדים לא רוצים להיות מתויגים כחולים פסיכיאטריים וכתוצאה מכך הם אינם פונים לטיפול, הם לא מבקשים התאמות במקומות העבודה, הם לא מתמידים בלקיחת הטיפול התרופתי ומשקיעים כוחות ומשאבים נפשיים בהסתרת הסוד במקום לתעל אותם למסלול של תקווה וריפוי. כל אלו ועוד, עלולים להוביל לסבל מיותר, לאשפוזים חוזרים ולפגיעה משמעותית בתהליך השיקום.
הסטיגמה כלפי בני המשפחה של המתמודדים מעצימה את הנטל על בני המשפחה, נטל ועומס רגשי הקיימים במילא כאשר אחד מבני המשפחה לוקה במחלה נפשית. חלק מבני המשפחה חווים תחושות של אשמה ובושה, מרכיבים המתלווים למחלה הנפשית והופכים אותה לסוד משפחתי.
עבור משפחות רבות להסתרת הסוד יש תפקיד הישרדותי. בני המשפחה חוששים מפני הסטיגמות של החברה, מפני היעדר אמפתיה מצד הסביבה, מפני תגובות שיפוטיות, חודרניות, סקרניות וביקורתיות ומפני הטלת האחריות על המשפחה לאופי הסימפטומים של המתמודד וליכולת שלהם לרסן אותה. הסודיות יוצרת בידוד חברתי ולאט לאט נוצרת מעין חומה בין בני המשפחה לבין החברה.
לסטיגמה על בני המשפחה של המתמודד יש השפעות רבות. היא מערערת את הדימוי המשפחתי ופוגעת בתחושת הערך שלהם, היא מצמצמת את צעדי המשפחה במגוון תחומי חיים, היא משפיעה על הקשרים הבין משפחתיים בתוך המשפחה הגרעינית ובתוך המשפחה המורחבת, היא מעכבת את הנכונות להכיר במחלה ואת הפנייה לקבלת עזרה ומעכבת את תהליך השיקום האישי והמשפחתי.
איך מתמודדים עם סטיגמות בבריאות הנפש?
בשנים האחרונות מתחזקת המגמה של שיקום בתוך הקהילה. כאשר השיקום מתבצע בתוך הקהילה, לחברי הקהילה יש כוח להתעלות מעל הסטיגמות ולאפשר את הצלחת תהליך השיקום. ולכן אחד המרכיבים החשובים בעבודת השיקום הוא היכולת להפוך את חברי הקהילה לשותפים, עד כמה שאפשר, בתהליך השיקום האישי של בן הקהילה שלהם.
לאיש השיקום יש תפקיד מפתח באיתור הסטיגמה העצמית של המתמודד ולשיפור הביטחון העצמי שלו. עליו לחזק ולהעצים היבטים אישיים אחרים, היבטים שאינם קשורים להתמודדות הנפשית, להדגיש את היכולות שלו ולעודד אותו לחיות חיים מלאים, חיים בעלי משמעות וסיפוק לצד המחלה.
דרך נוספת של התמודדות עם הסטיגמה היא באמצעות פעולות חינוך והסברה. המתמודדים עצמם ובני המשפחות שלהם מהווים את התקווה הגדולה לצמצום הסטיגמות ולקידום ההבנה הציבורית באשר למתמודדי הנפש. בשנים האחרונות ניכרת מעורבות רבה של פעילות בני המשפחה והמתמודדים במסגרות שונות בקהילה כמו "עוצמה – פורום ארצי של משפחות נפגעי הנפש בישראל" ועוד, פעילות הבאה לידי ביטוי בחינוך ובהסברה באופן ההולם את האינטרסים של מתמודדי הנפש ובני המשפחות שלהם מתוך הדגשת המאפיינים החיוביים של המתמודדים ובני המשפחות שלהם.
גם מהתקשורת מצופה לתרום את חלקה בהפרכת הסטיגמות המלוות את מתמודדי הנפש. באמצעות הדגשת התפיסות המוטעות וחשיפה של מתמודדים ובני המשפחות שלהם באמצעי התקשורת השונים אפשר להטמיע בציבור עמדות חברתיות חיוביות וריאליות כלפי המתמודדים.
