אברהם והינדה שרייבר
אברהם והינדה שרייבר נולדו באנגליה, עבדו בה כעשרים שנים במחלקות הרווחה ורכשו ניסיון רב בתחומים שונים.
לאחר עשרים שנות עבודה הם עלו לארץ עם שני ילדים. הם לא ידעו עברית, למדו באולפן לעברית וכשהחלו לשלוט בשפה, אברהם התחיל לעבוד בלשכת הרווחה בעיר ביתר ובהוסטל בבני ברק והינדה עבדה אצל רופא שיניים בהר נוף ובבית האבות נווה שמחה בירושלים.
באותה תקופה עבר החוק של סל שיקום ומשרד הבריאות חיפש אנשי מקצוע שיעבדו במגזר החרדי. אברהם המליץ להינדה להיענות לפנייה של משרד הבריאות, היא קיבלה את המלצתו ויצאה לדרך חדשה.
וכך הינדה מספרת:
הקמתי את עמותת "אור לנפש". היו לי שישה מטופלים, המשרד היה בחדר השינה שלנו בבית ואני עשיתי הכול, הייתי עובדת סוציאלית, עסקתי בעבודות המזכירות, באדמיניסטרציה ובכל מה שהיה צריך.
כשמספר המטופלים גדל, אמרתי לאברהם שאני כבר לא יכולה לעבוד לבד והוא עזב את העבודה בהוסטל בבני ברק ועבר לעבוד אתי ב"אור לנפש".
שכרנו משרד קטן, העסקנו אנשי צוות ומספר הפניות גדל מיום ליום ויחד אתם גם מספר אנשי הצוות.
המסירות והאהבה למטופלים שלנו נשאה פירות ומספר הפניות גדל מיום ליום.
אנחנו עובדים קצת אחרת מארגונים אחרים הפועלים בתחום שלנו. גדלנו ולמדנו באירופה, הגענו מתרבות שונה וזה בא לידי ביטוי בעבודה שלנו. אכפת לנו מכל מטופל ואנחנו דואגים גם לדברים שארגונים אחרים לא דואגים כמו, למשל, להלוואות בשעת הצורך, לקורת גג ולאוכל. אצלנו אין מטופל שיעזוב את המשרד כשאין לו היכן לישון ומה לאכול.
גם היום לאחר שנות עבודה רבות אני נעצרת לפעמים ותוהה, איך זה קרה? איך הצלחנו לייסד ארגון כל כך גדול וכל כך משמעותי?
אין לי ספק, זו הייתה סיעתא דשמייא והקב"ה שלח לנו מלאכים טובים המסייעים לנו בעבודה החשובה!